banner

נחום-תקום

תהליך הרזיה הוא כמו נחום-תקום

“אהבה היא תמיד מסובכת, אבל עדיין בני האדם חייבים לנסות לאהוב זה את זה. הלב שלנו חייב להישבר לפעמים. זה סימן טוב, לב שבור. זה אומר שניסינו להשיג משהו” (מתוך הספר “לאכול, להתפלל, לאהוב“)

חלי ממן טוענת שכל אחד מאיתנו בוחר. אתם יכולים לבחור את ההרגשה שלכם כלפי תהליך ההרזיה – לאהוב אותו או לסבול ממנו, לכעוס או לקבל באהבה. ההתמקדות בהרגשה הזו תעצים את התהליך ותגרום לכם לפעול באופן שיעצים דברים נוספים. אם תתמקדו ברגשות החיוביים והנעימים – תעצימו בתוככם את החיובי, וכמובן להפך. הדרך שבה אתם חווים את תהליך ההרזיה לא קשורה רק לעולם שמחוץ לכם. העולם הפנימי הוא אשר משפיע על הפעולות ועל התוצאות שלכם, אלה שיצרתם ואלה שאימצתם מהסביבה.

בחנו את הגישה ששולטת בתהליך שלכם – האם היא מלאה באהבה או בתסכול?
האם אתם עסוקים במה שיש או במה שאין?

כשאנחנו אוכלים יותר מדי – אנחנו יודעים, וכשאנחנו אוכלים פחות מדי – אנחנו יודעים.
אך כשאנחנו אוכלים קצת יותר מדי או קצת פחות מדי – אנחנו לא מרגישים. סביבת האכילה שלנו (איך הדברים מוגשים) מעודדת אותנו פעמים רבות לאכול מה שאנחנו רואים, ואם אנחנו חורגים במעט, אין לנו מושג שחרגנו. ופה טמון ההבדל. המעט הזה מצטבר ומפריע לירידה במשקל. לפעמים הוא גם גורם לעלייה איטית במשקל. כשנעצב את הגישה שלנו לאהבה ולחיוביות – נצליח לא להגזים בלי לדעת.
באכילה יש לא מעט פעולות אוטומטיות והרגלים, כמו: רע לי, בא לי, לחוץ לי, מתסכל לי, שמח לי, אירוע לי, נופש לי… התרגלנו להגיב למצבים באמצעות אוכל.
במקום האוטומטי הזה אנחנו לא מנהלים את האכילה, אלא האכילה מנהלת אותנו. ואז באה ההרגשה המבאסת: למה היינו צריכים את זה? איך אנחנו לא שולטים במה שאנחנו אוכלים? הדיבור הזה מזמין את הנפילה הבאה.

אז איך משנים הרגלים?

  • שש ארוחות ביום והרבה חינמיים
  • מים-מים-מים
  • הפחתה בשומנים ובסוכרים
  • ספורט

כשההרגלים האלה קיימים, קל יותר לזהות מתי אכילה היא מתוך אוטומטיות ומצב רגשי, ולא מרעב או מצורך אמיתי.

  • מאמצים דיבור עצמי מקבל וסלחני. מקבלים את מצב הרוח ולא נאבקים בו. פשוט מבינים שעכשיו צריך לשים לב טוב יותר. זה יכול להיות באירוע משמח או בתסכול בעבודה… בכל דבר. משחררים כעסים ופשוט משפרים. שנייה לפני שאנחנו לוקחים משהו שאנחנו לא אמורים, עוצרים שנייה ושואלים: מה עובר עליי? זה רעב או חשק?
    אומרים לעצמנו: אשתה כוס מים, ואדחה את הנשנוש הזה. אולי אוכל גזר או איזה אנטיפסטי חינמי.

אם זה לא מספיק – עדיף לאכול עוד קצת ולא ליפול על עוגה. נזכיר לעצמנו כמה סיפוק יהיה לנו אם נצליח להתאפק, וכמה כעס עצמי אם לא. מספיק שנצליח להתאפק פעמיים מתוך שלוש – כבר עשינו עבודה נפלאה!

חשקים עוברים, אבל הק”ג נשארים. ברגע שמתגברים על החשק הוא מתנדף, עד החשק הבא. לפעמים נצליח, ולפעמים זה יהיה קצת יותר מאתגר. זה לא הכול או כלום. יש הבדל משמעותי בין חריגה קטנה וחזרה למסלול, ובין נפילה שהופכת להתרסקות. זכרו שאתם בוחרים את האוכל שלכם, האוכל לא בוחר אתכם.

קבלו את המכשולים כאתגרים. הם לא סוף הדרך,
אלא רק משוכה שמעליה יש לקפוץ בדרך אל היעד
.


נגישות
דברו איתי וואטסאפ